אז מי נוהג ברכב שלך במסע החיים?

מרגע שאנחנו נולדים ומתחילים את מסע החיים שלנו, אנחנו צוברים חוויות ומתחילים לייצר לעצמנו מפה של העולם. אנחנו מוצפים בגירויים ומידע חושי אשר המוח שלנו מחפש, מסיבות הישרדותיות, לסנן ולארגן לתוך מערכת אמונות יציבה בעלת משמעות שנוכל לשלוף בעת הצורך כמה שיותר מהר.

עם הזמן, אנחנו מתחילים לחוות ולפרש אירועים דרך המפה הייחודית שלנו. מודל העולם המסודר והברור הזה עוזר לנו להתנהל ושומר עלינו אבל הוא מתפתח בין היתר באמצעות עיוות של פריטי מידע שאינם תואמים אותו.

סוג אחד של עיוות כזה קשור לאופן בו אנחנו תופסים את הקשר בין סיבה לתוצאה.

אתחיל מהסוף האופטימי - יש לנו יותר אפשרויות בחירה ויכולת שליטה על התגובות, הרגשות והמחשבות שלנו ממה שאנחנו חושבים.

אז מה זה אומר באמת?

תפיסת סיבה ותוצאה היא רצף, אנחנו לא לגמרי בצד הסיבה או התוצאה אבל יש לכל אחד מאתנו נטייה לכיוון מסוים.

סגנון חשיבה שנוטה להיות בצד התוצאה ברצף, מאופיין באמונה שהחיים פשוט קורים לנו, יש לנו מעט מאוד שליטה במה שקורה ואנחנו בעיקר מגיבים למה שיש. למשל: ״המוכרת בסופר ממש גרמה לי להתעצבן״, ״יוסי גם לי להרגיש ממש רע״ וכו׳.

אם תחשבו על זה, אי אפשר באמת לגרום למישהו להיות עצבני או להרגיש רע אלא זו תגובה שבחרנו בה, ברמה לא מודעת כמובן, והיא סוג של תירוץ או הסבר לסיטואציה. ככל הנראה, התגובה מאפיינת את מודל העולם שלנו והיא קופצת כברירת מחדל בצורה כל כך מהירה ואוטומטית, שאנחנו משייכים אותה ישירות לאירוע שקרה רגע קודם. מה שבאמת קורה זה שהאירוע עובר במהירות עצומה פרשנות, השוואות, חיבור להרגלים וזיכרונות שלנו ואז הרגש מגיע. לרוב, הסגנון הזה מוביל לתחושת חוסר אונים, חוסר שליטה וחוסר ודאות וזה יכול מאוד לתסכל.

לעומת זאת, סגנון שנוטה יותר לכיוון הסיבה מאופיין יותר בקבלה, ידיעה והבנה שהדברים שאנחנו עושים יכולים לגרום לתוצאה כלשהי. השיח לא מאשים אלא מקבל ומבין שיש לנו שליטה ובחירה לגבי התוצאה והתגובה שלנו (כי בטח לא נוכל לשנות אנשים אחרים...). זוהי מיומנות חיים מעצימה שמוציאה אותנו מהמיינדסט הקורבני והמאשים לכיוון של התבוננות פנימה ויותר אפשרויות בחירה ושליטה על החיים שלנו.

דוגמא לסיטואציה משני הכיוונים:

קנית מכונית ואחרי הקנייה הבנת שעשית עסקה לא כל כך מוצלחת ויחסית לשוק, המחיר לא מאוד אטרקטיבי. איך תגיב?

בסגנון התוצאה, היית אומר משהו כמו: ״אוף, איזה דפוק אני! איך לא בדקתי? עבדו עליי ושילמתי יותר מדי. איזה מעצבן זה!״

ובסגנון הסיבה: ״מיהרתי לקנות את המכונית, לא באמת בדקתי כמו שהייתי צריך ולא עשיתי השוואות. המכונית לא הייתה קנייה טובה ופעם הבאה אני הולך לבדוק כמה פעמים״.

התפיסה השנייה של האירוע, מאפשרת לנו קודם כל להרגיש יותר שליטה ואחריות על הפעולות שלנו. מדובר באירוע נקודתי שאני לומד ממנו לפעם הבאה והוא קרה בגלל שאני לא בדקתי. זה לא אומר כלום על מי שאני ועל הזהות שלי.

איך מתחילים לשנות תגובות?

בתור התחלה, גלו איזה צד של הרצף יותר דומיננטי אצלכם. שימו לב לאופן בו אתם מדברים ומשתמשים בשפה, מתי אתם מאשימים אחרים על דברים שקורים לכם ועל מצבי רוח ורגשות שליליים שמתעוררים מבחינתכם בגלל גורם חיצוני.

ואז, בפעם הבאה שקורה לכם אירוע כזה, נתחו אותו ופרקו לגורמים כל שנייה באירוע. מה באמת עבר לכם בראש שנייה שלפני שהרגש צץ? מה אמרתם לעצמכם רגע לפני? מה הזכירה לכם ההתנהגות של אותו אדם או המילים שאמר ואז בעקבות זה עלה הרגש?

כשאתם אומרים לעצמכם על מישהו, הוא עצבן אותי, הוא גרם לי להרגיש רע, שאלו את עצמכם איך בדיוק הוא גרם לזה? מה הוא בדיוק עשה? איך אני יכול לשנות מה שאני עשיתי כדי לקבל תוצאה אחרת? ואז תבינו מה באמת גרם לרגש לעלות ואיך תוכלו להגיב אחרת בפעם הבאה.

כשתשאלו את עצמכם שאלות חדשות ואחרות, אפשרויות נוספות תפתחנה.

אז אני חוזרת לשאלה שבכותרת: האם אתם רוצים להיות הנהגים ברכב שלכם במסע החיים? לקחת שליטה, אחריות ובחירה על האופן בו אתם פועלים ומגיבים במצבים מסויימים?

מוזמנים לתרגל ולשתף חוויות!

בהצלחה,

חן.