אנחנו חשופים לאשליות ותעתועים כל הזמן. יותר נכון, המוח שלנו עושה את זה בשבילנו.
לדוגמה, הסתכלו על הציור הבא ושימו לב מה אתם רואים:
האם ראיתם מגן דוד? אבל אין כאן באמת מגן דוד ועם זאת אנחנו רואים אותו מאוד ברור.
אשליה זו נקראת kanizsa triangle. המוח שלנו בעצם משלים אוטומטית את הצורה לצורה מוכרת.
יש עוד עשרות אשליות מסוג זה ואחרות שמה שהן עושות הוא לבלבל או ״לרמות״ את המוח שלנו. הן מייצרות ניגוד בין מה שאנחנו חושבים שאנחנו רואים לבין מה שבאמת מופיע.
תעתועים ואשליות אלו מתאפשרים בזכות הנטייה הטבעית שלנו ליצור התאמה בין מה שאנחנו רואים או חווים עם החושים שלנו, לבין הציפיות ותבניות מוקדמות שקיימות במוח שלנו.
העיקרון והנטייה האלו נכונים לא רק בתעתועי ראייה.
המציאות כפי שאנחנו חווים אותה היא בעצם תוצר של תהליכים לא מודעים הגורמים לכך שכל אחד ואחת מאתנו נתפוס, נפרש ונגיב אליה אחרת.
בסדרה של 2 מאמרים אתאר בדיוק איך המנגנון הזה עובד, אילו תהליכים גורמים לכך שנתפוס אחרת את המציאות וגם איך אפשר לאתר אותם ולאפשר לעצמנו להגדיל את אפשרויות הבחירה שלנו ולשנות אותם במקומות שהם מגבילים אותנו.
אז בחלק הראשון, נתחיל בהתחלה.
מרגע שנולדנו, כל חוויה שמתרחשת בחיינו נקלטת על ידי החושים שלנו (אנחנו רואים, שומעים, חשים, טועמים ומריחים). מידע רב נקלט ועובר קידוד ועיבוד פנימי.
עם השנים וככל שאנחנו גדלים, נוצר בסיס מספיק גדול של מידע והמוח שלנו מתחיל לעשות קיצורי דרך במטרה לשמור עלינו ולוודא שנוכל להגיב במהירות לכל תרחיש (עוד על תפקיד המוח והאופן בו הוא פועל תוכלו לקרוא כאן).
המוח שלנו אוהב תבניות ולכן לכל מידע שנקלט באמצעות החושים הוא יחפש מה כבר קיים אצלנו בפנים ויאחסן אותו באותה תבנית.
באופן הזה, כשלמדנו איך נראית דלת ומה התפקיד שלה, לא משנה איזה סוג של דלת נראה, אנחנו נדע בדיוק מה זה ואיך לפתוח אותה.
בסיס המידע הפנימי שנוצר אצלנו מורכב מהמחשבות, האמונות, הערכים, הציפיות, התחושות שלנו שקודדו לאורך שנותינו הראשונות מתוך התנסויות שונות שחווינו. הוא מהווה פילטר פנימי שמכווין את החושים שלנו ויוצר את המפה הפנימית שלנו על העולם.
אז חוויות החיים הן למעשה חומר הגלם שממנו נוצרות המפות והמודלים שלנו על העולם. לכל אחד ואחת מאיתנו, יש מודל עולם ייחודי שמבוסס על החוויות וההתנסויות שלנו. כך גם אנחנו שונים באופן בו נחווה, נגיב ונתפוס סיטואציות שונות.
מה זה המודל / המפה של העולם שלנו?
מודל העולם הפנימי שלנו הוא מסגרת חוקים וכללים, מעין מפת התמצאות בעלת תפקיד הישרדותי חשוב (איך לפעול, איך להתנהג, מה נכון/לא נכון, מה מותר/אסור, מה אפשרי/ בלתי אפשר, מה אני יכול/ לא יכול).
המודל או המפה הפנימית שלנו על העולם, משפיעים על איזה מידע נקלוט, איך נגיב, איך נפרש ואיזו משמעות נעניק לכל חוויה. דרך מודל העולם שלנו אנחנו חווים את המציאות, כאשר אנחנו נוטים להאמין יותר לייצוגים אותם המוח שלנו מייצר עבורנו מאשר למציאות עצמה.
למשל,
מה המשמעות של שקיעה עבורך? ומה זה בשבילך להיתקל בחבר מהעבר ברחוב? ומה עובר לך בראש כשאת חושבת על לעשות פעילות גופנית?
סביר להניח שלכל אחד ואחת מאיתנו, תהיה משמעות ייחודית ונחשוב על משהו קצת אחר לגבי כל אחת מהחוויות למעלה.
אם עשו לי פעם מחווה רומנטית בשקיעה, יכול להיות ששקיעות גורמות לי הרגשה טובה. אדם אחר יכול להתייחס לשקיעה בעצבות כי היא מזכירה לו חווית ילדות לא נעימה.
זה גם מה שמסביר את ההבדל בין אנשים שרק מחפשים הזדמנויות לעשות פעילות גופנית, לעומת אנשים שמבחינתם מדובר בסבל נוראי.
(עוד על מפת העולם שלנו אפשר לקרוא כאן).
נועם חומסקי, פרופסור לבלשנות מהרווארד, זיהה 3 תהליכים באמצעותם המוח שלנו מייצר את מפת או מודל העולם שלנו ועליהם אתמקד בהמשך:
1. השמטה.
2. עיוות.
3. הכללה.
לפני שאסביר כל אחד מהתהליכים, אפשר לראות בצורה מוחשית וברורה את הרעיון שהצגתי למעלה בתרשים הבא: חוויה חיצונית נקלטת באמצעות החושים, עוברת פילטרים ומעובדת לכדי מצב פנימי עד ליצירת תגובה או הרגשה.
אז מהם בדיוק 3 התהליכים האלו, הפילטרים של החוויה שלנו? איך הם עובדים? ואיך הם משפיעים עלינו?
1. הכללה:
״אף פעם לא הולך לי״, ״תמיד מאשימים אותי״, ״לעולם לא אצליח לפתור את זה״.
אלו דוגמאות לתהליך של הכללה.
מתוך חוויה כלשהי שחווינו, מתנתק חלק והופך להיות החלק המייצג של החוויה השלמה כשהוא מאוחסן בתוך קטגוריה מסוימת. כך נוצרים לנו באופן לא מודע כללים, עקרונות, תבניות ואמונות לגבי מה נכון או לא נכון, מה אפשרי או לא, מה מסוכן לנו, מה טוב עבורנו וכו׳. על פי הכללים האלה אנחנו מתנהגים ופועלים במציאות.
הכללה היא הבסיס ללמידה ויש בה תועלות רבות: מאפשרת תגובה מהירה, חסכון במשאבים, יצירת הרגלים מועילים (למשל, תחשבו אם בכל פעם שהיינו נכנסים למכונית לנהוג, היינו צריכים ללמוד ולהיזכר מחדש איך מתפעלים את המכונית...).
אבל, לצד התועלות, יש גם הכללות שאינן מועילות לנו.
כשאנחנו חווים חוויות קשות או לא נעימות, הן לעיתים גורמות לנו לסווג ולהכליל אלמנטים מהחוויה במחשבות שלנו באופן שיעכב ויגביל אותנו.
אם סיפרנו משהו לחבר וביקשנו ממנו לא לספר והוא בכל זאת שיתף חבר אחר. אנחנו עלולים לבצע הכללה על כל האנשים - אי אפשר / אסור לסמוך על אנשים. אך האם זו מסקנה נכונה?
או אם אישה שנפגעה על ידי מספר גברים מייצרת הכללה על כל הגברים: אסור לסמוך עליהם, כולם מחפשים רק לנצל אותי. האמנם זו האמת לגבי כל הגברים?
תחשבו איזה תגובות, החלטות והתנהגויות יכולות להיווצר אצלנו כשאנחנו מסתובבים בעולם עם האמונות האלו? איך נרגיש? ולאן יופנה הקשב שלנו בחוויות נוספות? (זוכרים? מודל העולם הפנימי שלנו גם מכווין את החושים שלנו איזה מידע לקלוט).
2. השמטה:
״אסור להביע רגשות״, ״ידוע שצריך לעבוד קשה כדי להצליח״, ״העבודה שלי לא מספיק טובה״.
אלו דוגמאות לתהליך של השמטה.
המוח שלנו מסנן ומשמיט מידע כל הזמן, אחרת לא היינו מצליחים להתמקד ולהכיל את המידע הרב שמגיע ונקלט בחושים. למשל, כשאנחנו במקום רועש ומשוחחים עם חבר, המוח שלנו מסנן החוצה הרבה צלילים וקולות כדי שנוכל לנהל שיחה ולמקד את הקשב שלנו.
הפסיכולוג ג׳ורג׳ מילר פרסם מאמר בו הוא מציין את מספר הקסם 2-+7 - זו כמות היחידות שהמוח יכול לקלוט בכל יחידת זמן. כל השאר מושמט. זאת אומרת שביום טוב כשאנחנו מרוכזים ומלאי אנרגיה, נוכל לקלוט 9 יחידות וביום שאנחנו עייפים ומוסחים, 5 יחידות.
אז מה ייכנס ומה יושמט?
נכון – מה שמסתדר עם מודל העולם שלנו.
המוח שלנו יקלוט וישאיר את המידע שמתאים למודל העולם שלנו. מה שלא – יושמט. זה יכול להיות מידע שנחשב לא חיוני או סותר אמונה חשובה. כמובן שכל זה קורה באופן לא מודע.
כך העולם הפנימי שלנו משפיע על מה אנחנו וקולטים. אנחנו מסננים מראש חוויות חושיות דרך מערכת האמונות ומודל העולם שלנו ורואים מה שמסתדר ותואם לתוכנות הקיימות שלנו.
המשמעות היא שיש לא מעט חלקים חסרים במודל המנטאלי הפנימי שלנו.
כמו בהכללה, גם השמטה היא חשובה ויש לה תועלות עבורנו. אנחנו לא יכולים ולא צריכים להיות כל הזמן מודעים להכול, זה ייצור עומס יתר על מערכות הגוף שלנו וחוויה של הצפה. גם לא נוכל להתמקד כך באף משימה שנרצה לעשות.
אבל, הבעיה מתחילה כשההשמטה לא מועילה לנו, מייצרת ומחזקת אמונות שמגבילות ומעכבות אותנו וגורמת לנו להרגשה לא נעימה בעקבות חוויות שרק חלק מהמידע נקלט ועובד.
אם נתייחס לדוגמאות שמופיעות בתחילת ההסבר על השמטה, אמירה כמו ״אסור להביע רגשות״ היא דיעה שעבור האומר אותה נתפסת כעובדה וכאמת מוחלטת, למרות שאין לה באמת מקור עובדתי (הושמט). דרכה הוא חווה וקולט את המציאות, מגיב ומפרש סיטואציות.
3. עיוות:
״הוא לא התקשר אליי, בטח הוא לא מעוניין בקשר״, ״המנהל שלי קרא לי לשיחה, הוא בטח הולך לפטר אותי״, הוא אחר להגיע לפגישה, הוא מזלזל בי״, ״בשביל מה להתאמץ, אין סיכוי שאצליח״.
אלו דוגמאות לתהליך של עיוות.
מידע שנקלט מתוך חוויה, עובר עיוות והופך למשהו אחר. העיוות מייצר שינויים בחוויה שלנו. בתהליך הזה אנחנו מספרים לעצמנו סיפור פנימי על חוויה שעברנו כך שיתאים למודל העולם שלנו. הסיפור הזה נובע ממודל העולם שלנו ומחזק אותו.
לתהליך הזה חשיבות רבה. הוא מאפשר לנו להתנהל בעולם בלי הססנות ושומר על היציבות התפקודית שלנו.
גם כשאנחנו מדמיינים או מתכננים חוויות שעוד לא קרו לנו, זה מתאפשר באמצעות עיוות.
כל ההמצאות והתגליות כוללות את היכולת לעוות ולייצג באופן לא נכון את המציאות הנוכחית.
אבל, גם כאן, לפעמים תהליך העיוות גורם לנו להשקפה מעוותת על דברים באופן שאינו מיטיב איתנו, בעיקר כשהם נובעים מתפיסות ואמונות מגבילות.
אם נסתכל על הדוגמאות בתחילת ההסבר, בכולן האדם מספר לעצמו סיפור ומעניק משמעות לחוויה או סיטואציה כלשהי על בסיס מודל העולם שלו ולאו דווקא על בסיס מה שבאמת קרה.
יכול להיות שבן הזוג לא התקשר מאלף ואחת סיבות, אבל אם הדובר מחזיק באמונה שהוא לא מספיק טוב, אז חוויה כזו מתפרשת כנטישה.
העיוותים לרוב מבוססים על סיבתיות - משהו גורם למשהו - ואנחנו מחפשים ומצדיקים את הקשר הסיבתי הזה בכל סיטואציה.
לסיכום
אז בשלב הזה הבנתם כבר כי לכל אחד ואחת מאיתנו יש ״מפת עולם״ ייחודית. המפה הזו נוצרת ומתקיימת דרך 3 תהליכים לא מודעים וסובייקטיבים המהווים פילטר על החוויות שלנו – הכללה, השמטה ועיוות.
התהליכים האלו חשובים ומאפשרים לנו לשרוד, לצמוח ולהתפתח. אבל, הם גם מצמצמים ומגבילים את מודל העולם שלנו.
כך נוצר ״לופ״ שמנהל אותנו: אמונות, תפיסות, זכרונות, ציפיות וכו׳ קובעים איזה מידע יעבור הכללה, השמטה ועיוות ובעצם גם הכללה, השמטה ועיוות עצמם אחראים ליצירה של אותן אמונות, תפיסות וציפיות.
חשוב להבין כי מודל העולם שלנו לא משתנה בקלות וחשוב שיהיה לנו מודל יציב ואחיד.
בנוסף, אין מפת עולם טובה או נכונה יותר. מה שחשוב זה ליצור גמישות ולהזיז גבולות במקומות בהם היא מגבילה ומעכבת אותנו.
בתהליכי NLP זו בדיוק העבודה שנעשית. אנחנו מפתחים מודעות לפילטרים הפנימיים שלא משרתים אותנו ומעשירים את מפת העולם שלנו.
לקראת סיום, 2 תרגילים לפיתוח מודעות למפת העולם ולפילטרים שלכם:
יומן תיעוד מחשבות: בשבוע הקרוב, תעדו כל מחשבה, משפט, אמירה שעולים לכם בראש כתגובה לסיטואציה, חוויה, קונפליקט. שימו לב איזה תהליך או תהליכים - הכללה, השמטה או עיוות - בא לידי ביטוי באותה מחשבה.
חזרה לחושים: המשפט come to our senses באנגלית (בתרגום חופשי: לחזור אל החושים שלנו) מבטא בצורה נפלאה מהו שינוי אפקטיבי ב-NLP. בשבוע הקרוב, התנסו בלחוות חוויות כמה שיותר מתוך החושים, לקלוט כמה שיותר מידע ולהתחבר לחוויה עצמה. להפחית את ההשלמות האוטומטיות, המסקנות או הסיפורים הפנימיים, אלא להעשיר את נקודת המבט ולשים לב לפילטרים ולמפות שמעוותות וחוסמות את החוויה שלכם.
אז אחרי שיש מודעות, איך מייצרים שינוי?
במאמר הבא אציג את ה״מטה מודל״ - מודל ה-NLP הראשון שפותח על ידי מייסדי ה-NLP ומבוסס על 3 התהליכים שהצגתי כאן. המודל מאפשר לנו לעשות שימוש בשפה ובשאלות כדי לאתר את הפילטרים וגם כדי לשנות אותם כשהם מגבילים ומעכבים אותנו.
Comments