להביא גישה מודעת לעבודה - איך זה נראה?

מיינדפולנס זה לא רק להיות נוכחות ברגע או אמצעי להפחתת מתחים. מיינדפולנס זו גישה שאנחנו מביאות לחיים שלנו – לעצמנו, לחוויות שלנו, למערכות היחסים שלנו, לפעולות, למחשבות ולהרגלים שלנו. גישה שמאפשרת להכניס כוונות חדשות לתוך מצבים שונים ולפתוח לנו עוד אפשרויות של תגובה מעבר לתגובתיות האוטומטית והמהירה.

כמה דוגמאות לאיך זה נראה בתכלס:

1.כוונה של סקרנות:

כולנו מכירות את המצבים שבהם יש תחומים בעבודה שלנו שאנחנו לא הכי אוהבות לעשות. משימות משעממות, נוסף על תפקיד ש״הפילו״ עלינו, נושאים שלא בליבת העשייה שלנו ואנחנו פחות מתחברות אליהם או אפילו פגישות שאותם דברים נאמרים וחוזרים בלי שום התקדמות.

במצבים כאלה, תשומת לב לתחושת השעמום, לחוסר שביעות הרצון, לירידה באנרגיה ואולי אפילו למועקה שמשתלטת, היא צעד ראשון וחשוב כדי לעצור לפני התגובה האוטומטית שיכולה להיות הירדמות, דעיכה או בריחה מהסיטואציה.

אבל זה לא מספיק. כדי לכוון את עצמנו למקום מיטיב יותר, נוכל להביא כוונה של סקרנות לתוך הסיטואציה ולחבוש את כובע המדענית. ואז, משימה משעממת יכולה להפוך למהנה יותר, נוכל לראות דברים שלא ראינו קודם, נהיה פתוחות יותר גם ללמידה חדשה ולכך שאנחנו לא באמת יודעות את כל מה שיש לדעת בנושא הזה ונמשיך לחקור כל תשובה או תוצאה שמתקבלות בצורה פתוחה.

כוונה כזאת תפחית בוודאות את הקושי שלנו במצבים האלה ותקדם אותנו הרבה יותר. וכן, לכולנו יש סקרנות שטבועה בנו מילדות. אולי רק צריך להעיר אותה....

2. כוונה של סבלנות:

עבודה עם א.נשים אחרים בהכרח מייצרת גם אי הסכמות וחוסר תיאום בכל מיני סיטואציות. זה יכול להיות דעות שונות, קצב שונה, סגנון עבודה שונה, קצרים בתקשורת, דרכים שונות לפתור בעיה וכדומה.

כשאנחנו נתקלות במצבים כאלה מול א.נשים, מתחיל להיווצר בנו אי שקט וקוצר רוח. בטח אם מדובר במקום עבודה שבו יש כל כך הרבה משמעות לזמן, לתוצאות ולמוניטין שלנו.

גם כאן, בשלב הראשון, נשים לב לאי שקט שמתחיל להיווצר, לכעס שמבעבע, לתודעה שלנו שרק מאיצה את הקצב ורוצה שהדברים כבר יקרו ויתבצעו, שהאדם שמולנו יבין כבר, יוותר, ישתכנע וכו׳.

תשומת הלב מאפשרת לנו לעצור לפני תגובה אוטומטית שיכולה להיות התפרצות של כעס, דיבור לא מותאם, סערה רגשית וכו׳.

ואז, נרצה גם להביא משהו חדש לתוך המצב הזה כדי שנוכל להגיב מתוך בחירה. להכניס כוונה של סבלנות זה בעצם הביטוי לכך שלכל דבר יש קצב משלו ואי אפשר לדחוף קדימה ולהאיץ תהליכים שצריכים עוד להבשיל. כמו שאי אפשר להאיץ צמח לצמוח. להביא כוונה של סבלנות זה להביא חכמה והבנה לדרך ולא רק להאחז בסוף התהליך. זו הזדמנות לעצור, להיות עם מה שיש באותו רגע, לתת מקום ולמה שמבקש מקום. גם אם אנחנו באמת ממהרות מסיבה כלשהי, אפשר לפעול או ללכת מתוך תודעה מודעת וסבלנית ושקטה שגם יודעת להנות מהדרך במקום תודעה סוערת ומאיצה שלא באמת מקדמת אותנו.

3. כוונה של אי שיפוטיות:

ביומיום שלנו, רובנו שופטות כל הזמן, אפילו בלי לשים לב. כל מצב, אמירה, החלטה, אפילו אדם מסויים, שאנחנו נתקלות בהם, עוברים בפילטר התודעה והתפיסה שלנו. הלקוח הזה שמתקשר אליי עכשיו - זה טוב או לא? מתאים לי או לא? נעים או לא נעים? הנושא שעלה עכשיו בישיבת הצוות - מוכר או לא מוכר? אני מסכימה או לא? מתאים או לא? ועוד.

השיפוטיות המהירה הזאת מובילה לתגובתיות אוטומטית כך שמה שנתפס כנעים וטוב, אני ארצה להתקרב אליו, אהיה פתוחה ונגישה יותר. מה שנתפס כלא נעים ולא טוב, ארצה להדוף אותו ולהתרחק. התהליך הזה מייצר לנו הרבה מאוד רעש בראש במהלך היום.

חשוב לא לשפוט את עצמנו על זה שאנחנו שיפוטיות או לנסות לא לשפוט בכלל, אלא לשים לב לשיפוטיות שעולה, למחשבות שמתעוררות ולהכיר בהן כשיפוט. ברגע שזיהינו שיפוטיות כשיפוטיות, זה מייד מפחית מהעוצמה שלה ואנחנו יכולות לבחור שלא להזדהות איתה ו״ליפול״ לאוטומט. להביא כוונה של אי שיפוטיות לסיטואציה ולהזכיר לעצמנו ששיפוטיות היא סובייקטיבית. היא תוצר של נקודת המבט והעולם הפנימי שלנו. מה שרע למישהו אחד, יכול להיות טוב למישהו אחר וההיפך. התובנה הזאת מאפשרת להיפתח למה שקורה ולבחור בתגובה טובה יותר.

אלו רק 3 דוגמאות מתוך כ-8 כוונות ואיכויות נוספות שמיינדפולנס מאפשר לנו להביא לתוך היומיום שלנו.

יכול להיות שזה נשמע לך too good to be true, אבל אני יכולה להעיד מניסיון אישי ומא.נשים שליוויתי שעם תרגול, אימון והתמדה – אפשר לראות את השינוי הזה קורה. אנחנו לא חייבות להיכנע לאוטומט שלנו. יש לנו את הכוח והיכולת לבחור, לשנות, להגיב למצבים בצורה מיטיבה ובריאה יותר עבורנו ועבור הסובבים אותנו.