״ציפיתי שתגיב אחרת...״
״ציפיתי שיהיה לי הרבה יותר קל....״
״ציפיתי להיות מאופקת יותר...״
״הוא ציפה שאבין אותו...״
״ציפיתי לעבור את המבחן / ראיון הזה...״
המשפטים האלה מוכרים לכם? גם אתם אומרים אותם לעצמכם או לאחרים?
אנחנו כל הזמן מצפים לדברים מעצמנו ומאחרים, מצפים לאיזושהי תוצאה או אירוע שיקרו לנו.
מצפים שארגוני הבוקר עם הילדים יתנהלו בשקט וביעילות ומצפים מעצמנו לשמור על איפוק וסבלנות אם הם לא, מצפים שהדרך לעבודה תהיה מהירה ושנגיע בזמן, מצפים שנצליח השבוע לקרוא יותר / לעשות יותר פעילות גופנית, מצפים שבן או בת הזוג שלנו יבינו למה אנחנו מתכוונים גם בלי שנצטרך להגיד ישירות מה אנחנו רוצים.
בקיצור - אנחנו מצפים שהעולם ינהג כמו שאנחנו רוצים וחושבים שצריך להיות.
ומה קורה אם הציפיות שלנו לא מתממשות?
סביר להניח שנרגיש תסכול, אכזבה, כעס ואולי חלק מאיתנו יאשימו את עצמם או אחרים במצב.
לא משנה מה תהיה התוצאה, כשהמציאות והציפיות שלנו לא תואמות, התחושה היא לא נעימה וככל הנראה התגובה שלנו תהיה בהתאם.
הרבה מהאכזבות שלנו בחיים נובעות מהפער בין העולם לבין הציפיות שלנו ממנו. כמו שאמר ריצ׳רד בנדלר, ממייסדי ה-NLP ״אכזבה מחייבת תכנון הולם״.
אז בואו נבין קצת יותר מהן ציפיות, איך הן משפיעות עלינו ואיך אנחנו יכולים לרתום אותן לטובתנו.
הציפיות שלנו משפיעות מאוד על היכולת והמוטיבציה שלנו להשיג מצבים רצויים ואפשר לחלק אותן ל-2 סוגים:
1. ציפיה לגבי תוצאה: באיזו מידה אני מעריכה שהתנהגות מסויימת שלי תוביל לתוצאה מסויימת.
2. ציפיה לגבי יכולות: באיזו מידה אני מעריכה כי אני מסוגלת להצליח לפעול באופן הדרוש כדי לקבל תוצאה רצויה.
לדוגמה:
אני מתרגלת יוגה באופן קבוע כל שבוע. אני מעריכה שהתמדה ותרגול יובילו ליותר גמישות ושליטה בתנוחות (ציפיה לגבי תוצאה). אני גם מעריכה שאני מסוגלת לתרגל בצורה רצופה, להשתפר ולהתאמן כך שאצליח בתרגילים ואהיה גמישה יותר (ציפיה לגבי יכולות).
הציפיות שלנו בסופו של דבר יקבעו כמה מאמץ נשקיע ובמשך כמה זמן נשקיע את המאמץ הזה בהתמודדות עם סיטואציות מאתגרות ומלחיצות בדרך להשגת מטרה או שינוי שאנחנו רוצים בחיים.
וזה די הגיוני. אם אני רוצה להשיג משהו ואני לא באמת מצפה שהתוצאה הזו תקרה ושהיא אפשרית או שאני לא מצפה שתהיה לי את היכולת לבצע את מה שדרוש ממני כדי להשיג את התוצאה הזו, סביר להניח שאני פחות אתאמץ ואשקיע כשאגיע לגבול המאמצים שלי.
אם נחזור לדוגמה של היוגה, אם לא היו לי ציפיות לגבי עצמי שאני מסוגלת להתמיד ולהתאמן ושהאימון והתרגול האלה יובילו לשיפור שאני רוצה לראות בגמישות שלי, לא הייתי מתאמצת בכלל לפנות את הזמן במהלך השבוע, ללכת לשיעורים ולהשקיע בתרגול.
ציפיות יכולות להיות חיוביות או שליליות.
כשציפיה לגבי תוצאה היא שלילית, זה מוביל לחוסר תקווה, להרמת ידיים ובסוף לאדישות.
כשציפיה לגבי יכולת היא שלילית, זה מוביל לתחושה של חוסר אונים.
לעומת זאת, ציפיות חיוביות פועלות בדיוק הפוך. כולנו מכירים את אפקט הפלסבו שפועל על העיקרון הזה. בניסוי מדעי, כשנותנים לחלק מהנסיינים תרופה או פתרון של פלסבו (הם חושבים שהם לוקחים את הטיפול הפעיל אבל בפועל הם מקבלים טיפול דמה ללא כל השפעה אמיתית עליהם), התוצאות מראות הרבה פעמים שיפור לא פחות מהקבוצה שקיבלה את הטיפול האמיתי. כשאנחנו מצפים שמשהו יעבוד, יצליח ויקדם אותנו, אז הפעולות, המחשבות והאנרגיה שלנו ממוקדות ומושקעות בכיוון הזה ומקדמות אותנו לעבר התוצאה הרצויה שלנו. יש לנו יותר מוטיבציה לפעול לעבר המצב הרצוי לנו.
עקרון ראשון וחשוב בציפיות - נרצה שהן יהיו ריאליות ומותאמות לסיטואציה ולעצמנו, כדי להפחית את הסיכוי שנחווה אכזבה. אם הייתי מצפה שאגיע לשיעור היוגה הראשון ומייד אשלוט ואצליח את כל התנוחות, הייתי חווה אכזבה קשה מעצמי ואולי אפילו הייתי מתייאשת ומפסיקה לתרגל. או למשל, אם אני מצפה שהאדם שמולי ידע בדיוק מה אני חושבת ומה אני רוצה שהוא יעשה, בלי שאני אומרת לו, מדובר בציפייה שפשוט נועדה לאכזבה.
עקרון חשוב נוסף לגבי ציפיות הוא שהן חשובות לנו אך לא מספיקות. לא נרצה להפחית או להימנע מלפתח ציפיות כי הן יכולות לקדם ולהניע אותנו. מה שכן צריך לזכור הוא שלא מספיק להישאר רק ברמת הציפיות החיוביות ולקוות שהיקום או המציאות יסתדרו, אלא אנחנו צריכים לנקוט בפעולות ועשייה כדי שהדברים באמת יתממשו ויקרו.
ציפיות חזקות לגבי כישלון או הצלחה הן הבסיס למה שנקרא ״נבואה שמגשימה את עצמה״.
הן מהוות מסגרת שדרכה אנחנו חווים ורואים את העולם ומפרשים חוויות שקורות לנו.
ציפיות הן בעצם השתקפות של האמונות שלנו - על עצמנו, על המציאות שלנו ועל העולם סביבנו. ציפייה היא מפה פנימית הקשורה לפעולות עתידיות ותוצאות התנהגות או אירועים ולא תמיד אנחנו מודעים שהיא קיימת או איך היא משפיעה עלינו.
ככל שהמפה הפנימית הזו אינה גמישה ומושרשת חזק יותר בעולם הפנימי שלנו, כך היא תשפיע עלינו חזק יותר (לקריאה נוספת על המפות הפנימיות שלנו לחצו כאן).
אז איך נוכל להיות יותר מודעים לציפיות שלנו ולהתמודד כשנוצר פער בין הציפיות שלנו לבין המציאות?
1. מיקוד שליטה פנימי:
רצוי להציב לעצמנו ציפיות לגבי נושאים או תחומים שנמצאים בשליטתנו. כשאנחנו מצפים מהעולם או מאנשים אחרים לפעול כמו שאנחנו חושבים ורוצים, הסיכוי הוא הרבה יותר גבוה לאכזבה ותסכול. אנחנו צריכים לקחת אחריות, לזהות מהם איזורי השליטה והבחירה שלנו ובאיזורים אלה לפתח ציפיות ריאליות וחיוביות כך שיניעו ויקדמו אותנו.
2. מודעות לאפר״ת:
מודל אפר״ת הוא מודל ידוע שמתאר באופן מאוד פשוט את התהליך המורכב של השפעת המפות הפנימיות שלנו על החוויה וההתנהגות שלנו. אירוע או חוויה מסויימים שקורים לנו (א׳) מעלים אצלנו פרשנות (פ׳) שנובעת מהתפיסות, האמונות והציפיות שלנו. הפרשנות הזו מעוררת אצלנו רגש כלשהו (ר׳), תלוי איזה רגש מתחבר ומתקשר אצלנו לאותה פרשנות. ובסוף, מתוך הרגש והפרשנות, נוצרת התגובה שלנו (ת׳) שלרוב, אם היא נובעת מהרגש, תהיה אוטומטית ולא תמיד מיטיבה איתנו.
כשאנחנו מייצרים לעצמנו ציפיות חיוביות ומיטיבות איתנו, אנחנו מרחיבים את אפשרויות הבחירה והפרשנות שלנו לאירועים וחוויות שקורים לנו וכך גם מעוררים יותר רגשות חיוביים שמייצרים עבורנו תגובות והתנהגויות מיטיבות יותר. ציפיות שליליות עובדות הפוך.
אז אם הציפיות שלנו לא התממשו, אנחנו יכולים לחשוב איזה הסבר או פרשנות חלופיים אפשר להעניק לסיטואציה ובכך להקל על עצמנו את התחושה הלא נעימה. אפשר ממש לעשות סיעור מוחות עם עצמנו, בלי סינון או פילטרים, פשוט לכתוב את כל האפשרויות שעולות ומתוכן לבדוק איזו אפשרות אחרת אנחנו בוחרים לאמץ.
3. עמדות תפיסה:
אני תמיד בעד להסתכל על סיטואציות מכמה נקודות מבט. יש ליכולת הזאת עוצמה גדולה מאוד ובטח אם מדברים על תהליכי שינוי. כשאנחנו מצפים מעצמנו או מאחרים משהו ומתאכזבים, כדאי מאוד שנדע להסתכל על הסיטואציה גם מנקודת מבט של האדם השני או של גורם אחר שנמצא שם. המיומנות הזו ניתנת לפיתוח והיא מאפשרת לנו גמישות וחופש להגיב ממקום שמניע ומיטיב איתנו ולא ממקום אוטומטי ומקבע.
מוזמנים להשתמש באחת או יותר משלושת הטכניקות למעלה כדי להפחית את תחושת האכזבה אם ציפיה שלכם לא התממשה וכדי לפתח ציפיות שישרתו ויקדמו אתכם לעבר המצב הרצוי לכם.
בהצלחה!
Comments