מה ההבדל בין ציפיה לשאיפה?

אחת לכמה חודשים, אני קובעת יום כיף עם אחד הילדים. לפני שבועיים, הגיעה תורה של אמה. קבעתי לה תור אצל הספר כי כבר הרבה זמן היא רצתה להסתפר, הסתכלנו על רשימת הסרטים בקולנוע והתחלנו לתכנן איך הולך להיראות היום שלנו. יומיים לפני, נועם התחיל להרגיש לא טוב. קיוויתי שזה משהו קצר. ערב לפני, הבנתי שהוא לא יכול ללכת לבית ספר וכנראה שיום הכיף של אמה לא יקרה בדיוק כמו שתכננו. ניגשתי אליה ושיתפתי אותה במצב. היא התאכזבה מאוד, בכתה והתבאסה. ״למה בכלל קבענו? נהרס לי כל היום כיף!״ זו היתה התגובה הראשונה שלה. אחרי שנרגעה, דיברנו על מה אנחנו יכולות ללמוד מהסיטואציה ומה בכל זאת אפשר לעשות ביחד.

וכמה זה קורה לנו בחיים? ציפינו לחופשה אבל הדרך היתה פקוקה ומזג האוויר לא בדיוק בא לקראתנו. קמנו מוקדם כדי להספיק לצאת בזמן לעבודה, אבל לקח לילדים זמן להתעורר וההתארגנות נמשכה הרבה מהרגיל. הסברנו נושא מסויים ללקוח / קולגה / עובד שלנו ולקח לו להבין אותנו יותר זמן ממה שתכננו. המקרים האלה שבהם המציאות פוגשת או לא פוגשת את הציפיות שלנו יכולים להוביל לתסכול וסבל רב.

זה התחבר לי להבחנה ממש חשובה שיכולה לעזור לכל אחת ואחד מאיתנו להפחית את תחושת התסכול במצבים כאלה ולטפח חוסן וגמישות. הבחנה בין שאיפות לציפיות. אז מה ההבדל ביניהן?

שאיפות לתוצאות הן מה שמניע אותנו. הן חשובות ועוזרות לנו להתקדם ולהכווין את עצמנו לעבר מצב רצוי כלשהו שאנחנו שואפים ושואפות אליו. עם זאת, אנחנו לוקחים ולוקחות בחשבון שיש גם כל כך הרבה גורמים וסיבות שיכולים לשנות את האופן שבו דמיינו את התוצאה שנקבל. במצב כזה, אנחנו לא נאחזים/ות בתוצאה. ההיאחזות וההשתוקקות לדבר בדיוק כמו שדמיינתי ורציתי אותו, זה מה שגורם לסבל. אם אנחנו לא בהיאחזות לתוצאה, אנחנו יכולים ויכולות לחשוב על דרכים אחרות ברגע שמשהו לא תואם לתכנון. אנחנו פועלים/ות מתוך שקט וחוסן פנימי ויכולים/ות לעצור ולחשוב מה אפשר לעשות אחרת? אולי אפילו לחשוב בצורה יצירתית יותר ולבחור במה להתמקד בסיטואציה.

לעומת זאת, בציפיות זה בדיוק ההיפך. ציפייה מייצרת לנו היאחזות, היצמדות לתוצאה. אנחנו מדמיינים/ות בדיוק איך הדברים צריכים וחייבים להיראות ולקרות. ציפייה היא קשיחה וכל שינוי גורם לנו סבל וחוסר סיפוק. כשאנחנו לא מכירים/ות בגורמים הנוספים שמשפיעים על הסיטואציה, נחוש חוסר אונים ותסכול מול מצבים שאין לנו תמיד מה לעשות איתם.

יש כל כך הרבה דברים וגורמים שלא בשליטתנו, גם בתוכנו וגם מחוצה לנו. אין לנו שליטה על הכל ואנחנו רק יכולים לעשות את הכי טוב שלנו אבל לא מעבר לזה.

״All we can do is everything we can do״

איפה אתם/ן נאחזים בחיים שלכם בתוצאה שחייבת להיות בדיוק כמו שציפיתם? איך תוכלו להפוך אותה לשאיפה מיטיבה שמאפשרת גמישות?