מנהיגות פנימית קודמת למנהיגות חיצונית

כניסה לתפקיד ניהולי היא חוויה מרגשת, מעצימה ומפתחת מאוד.

לצד זה, היא גם מלחיצה, מאתגרת ומציפה פיזית, מנטאלית ורגשית.

צריך ללמוד ולדעת כל כך הרבה דברים חדשים, להתמקם בתפקיד החדש, להיות אחראים לא רק על המשימות שלנו אלא גם של א.נשים נוספים, להתמודד עם גורמי לחץ שלא היו קודם, לפתח נקודת מבט רחבה יותר, לנהל שינויים ומצבי אי ודאות ועוד.

בקיצור, לנווט במים סוערים מהר, בכיוון הנכון ועל הדרך גם להוביל אחרים איתנו.

הציפייה של הרבה מנהלים ומנהלות מעצמם (ואולי זו גם הציפייה של הארגון), היא להסתדר, להבין, להתמודד, לספוג. זו הייתה גם הציפייה שלי מעצמי כשאני נכנסתי לתפקיד ניהולי.

במקרה הטוב, עוברים קורס פיתוח מנהלים שעוזר להכיר את השפה הניהולית ומגוון עקרונות, מודלים וכלים ניהוליים קלאסיים. אולי יש גם תכנית חניכה או מנטורינג שעוסקות בעיקר בשיפור ביצועים ומיומנויות תפקיד.

הכול כמובן מבורך וחשוב, אבל השאלה היא האם זה מה שמנהלים *באמת* צריכים?

המיקוד ברוב התכניות הקיימות הוא במה שאני קוראת פרקטיקות למנהיגות חיצונית - איך להוביל ולהשפיע על אחרים. בעיניי, אחד הדברים הראשונים שמנהלים צריכים לקבל מהכניסה לתפקיד ניהולי ולאורך התפקיד, זה קודם כל כלים לפיתוח מנהיגות פנימית.

מה זאת אומרת מנהיגות פנימית?

כדי להוביל ולהשפיע על א.נשים אחרים, מנהלים ומנהלות צריכים לפתח מודעות עצמית ורגשית, להכיר את עצמם, את הכפתורים שמפעילים אותם, את הדפוסים שלהם, לדעת לנהל, לווסת ולעבוד עם רגשות, לשנות תגובות, הרגלים ואוטומטים שלא משרתים ואפילו מעכבים אותם בתפקיד ובחיים, לפתח מיינדסט חיובי, להשפיע על עצמם מבפנים לפני שמשפיעים על אחרים מבחוץ. לפתח תודעת ערך עצמי, יציבות פנימית וחוסן רגשי כדי שיוכלו להוביל את עצמם ואת הא.נשים שלהם בצורה אפקטיבית.

הגיע הזמן להכניס את השיח הרגשי לתפקיד הניהולי וללמד מיומנויות רגשיות בתהליכי פיתוח והכשרה של מנהלים ומנהלות.

אמנם אפשר כבר לשמוע בשנים האחרונות יותר ויותר על חשיבות האותנטיות, עוצמת הפגיעות (תודה ברנה בראון) וכוח האינטואיציה, אבל כשזה מגיע לתכלס ולתהליכים בשטח, יש עוד דרך לעבור.

רגשות נוכחים בעולם העבודה, בין אם נרצה ובין אם לא, אין טעם לנסות ולדחוק אותם החוצה.

לדעתי, זה רק עניין של זמן. מהפיכת הרגשות בארגונים תגיע. השאלה אם אנחנו נהיה מוכנים?