סיפור מקסים על רגע של נוכחות

מרץ 1969, לוס אנג׳לס, בוקר אפרורי וקריר.

זוג מוזיקאים צעירים יוצאים ביחד לארוחת בוקר. בדרך חזרה מהמעדניה שבה אכלו, הם חולפים ליד חנות עתיקות קטנה שמשכה את תשומת לבם. האישה רואה בחלון הראווה אגרטל שמוצא חן בעיניה. בן הזוג שלה מכיר אותה ויודע שרק לעיתים רחוקות היא קונה לעצמה משהו. הוא משכנע אותה לקנות את האגרטל והם לוקחים אותו הביתה. כשהם נכנסים הביתה, הוא מציע לה להביא מהגינה כמה פרחים כדי לשים באגרטל בזמן שהוא ידליק את האח. היא יוצאת לגינה ומביאה פרחים. בזמן הזה, הוא עוצר ומבין. זה רגע פשוט וכל כך מיוחד. אז הוא מתיישב ליד הפסנתר ותוך שעה כותב את אחד השירים הכי מזוהים איתו מאז ושעדיין מושמע עד היום - Our House. לזוג הזה קוראים ג׳וני מיטשל וגרהם נאש.

אני כל כך אוהבת את הסיפור הזה שיש בו אדם שתפס רגע לכאורה מאוד פשוט ושגרתי והצליח להסתכל עליו במבט סקרן, בנוכחות והתלהבות והפך אותו לשיר. השיר מתאר את היום הזה בצורה כל כך מופלאה, אפשר ממש לדמיין את כל הפרטים.

בתרגול מדיטצית מיינדפולנס אנחנו מתרגלים בדיוק את היכולת הזאת. היכולת להסתכל על הרגעים הקטנים של החיים, הרגעים השגרתיים והיומיומיים כאילו בעיניים של ילד - בסקרנות, התלהבות ונוכחות. זה מאפשר לנו להתמקד בכאן ועכשיו, להנות ממה שיש ופחות להיסחף בצורה אוטומטית למחשבות, לדאגות, לתכנונים או לפרשנויות.

אז אני מזמינה אותך לבחור רגע כזה לעצמך במהלך היום ופשוט להביא לתוכו נוכחות סקרנית ונלהבת. מעניין מה תגלי...

בתמונה: הבית של נאש ומיטשל, צילום מ-2022.